בית יעקב על התורה, וישלח כ׳

מהדורה: מכון להוצאת ספרי רבוה"ק מאיזביצא-ראדזין, תשס"ו

« בית יעקב על התורה Vayishlach 19 בית יעקב על התורה Vayishlach 21 »

1 שבת פתח ↗

הָהוּא מִינָא דְּחַזְיֵיהּ לְרָבָא דְּקָא מְעַיֵּין בִּשְׁמַעְתָּא, וְיָתְבָה אֶצְבְּעָתָא דִידֵיהּ תּוּתֵי כַּרְעָא וְקָא מָיֵיץ בְּהוּ, וְקָא מַבְּעָן אֶצְבְּעָתֵיהּ דְּמָא. אֲמַר לֵיהּ: עַמָּא פְּזִיזָא, דְּקַדְּמִיתוּ פּוּמַּיְיכוּ לְאוּדְנַיְיכוּ, אַכַּתִּי בְּפַחְזוּתַיְיכוּ קָיְימִיתוּ. בְּרֵישָׁא אִיבַּעְיָא לְכוּ לְמִשְׁמַע, אִי מָצִיתוּ — קַבְּלִיתוּ, וְאִי לָא — לָא קַבְּלִיתוּ. אֲמַר לֵיהּ: אֲנַן

2 ספר הזהר פתח ↗

וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְגו'. וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב, מַאי וְאַתָּה. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר נחמיה ט׳:ו׳ וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם, אוּף הָכָא וְאַתָּה אָמַרְתָּ.

1 ויאמר יעקב אלהי אבי אברהם וגו' קטנתי מכל החסדים וגו' ואתה אמרת היטב איטיב עמך. הענין בזה הוא, כדאיתא בזוה"ק תולדות קמב. אשרי אדם עוז לו בך כו' לא יתתקף בר נש דיימא קב"ה ישזבינני כו' אבל ישוי תוקפיה ביה בקב"ה דיסייע ליה כד איהו אשתדל בפקודין דאורייתא כו' דכיון דאתי ב"נ לאתדכאה מסייעין ליה. והוא, שכל הטובות שבעולם צריך להעלות אותם להשי"ת, וכל תקיפות ובטוחות האדם בעוה"ז הוא רק בדברי תורה, הבא לטהר מסייעין אותו. וכענין דאיתא שבת פח. אמר ליה ההוא צדוקי לרבא עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו כו' ברישא איבעיא לכו למשמע אי מציתו קבליתו כו' אמר ליה, אנן דסגינן בשלימותא כתיב בן תומת ישרים תנחם. והוא שאנו שלמים ברצון השי"ת שבודאי יסייע לנו לגמור לטוב, וזה נקרא עוז לו בך. אבל בכל הטובות שנמצאים בעולם, ואף כח החיים שהוא דבר היותר יקר בעולם מכל עניני עוה"ז, אף ע"ז לא ישוי אדם תוקפיה ביה בקב"ה, כדאיתא בזוה"ק שם יכול כחנניה מישאל ועזריה דאתתקפו ואמרו הן איתי אלהנא די אנחנא פלחין יכיל לשיזבותנא מגו אתון נורא יקידתא ומן ידך מלכא ישזיב, ת"ח דאי לא ישזיב ולא אתקיים עלייהו קב"ה אשתכח שמיה דקב"ה דלא יתקדש בעינייהו דכלא כו' אהדרו ואמרו והן לא ידיע להוי לך מלכא וגו' בין ישזיב כו' אבל ישוי תוקפיה ביה בקב"ה דיסייע ליה כד איהו אשתדל בפקודי אורייתא כו' דכיון דאתי ב"נ לאתדכאה מסייעין ליה כו'. וכן מצינו שהיו כמה צדיקי וחסידי עולם שסבלו מאד בעולם הזה, כמו רבי עקיבא שסרקו בשרו במסרקות של ברזל ועוד רבים כמוהו. כי אם יחזיק אדם בהטובה ויתתקף בה יותר מכפי הצורך, על זה נאמר תהילים צ״ד:כ׳ היחברך כסא הוות, ואין זה עוז לו בך:

2 ועוד זאת, כי כל דברי הקב"ה על תנאי הם כדאיתא במדרש רבה וישלח עו, וכל דבריו חיים וקיימים ויכולים להשתנות בפירושם היפך מכפי תפיסת האדם בהם, וכדאיתא דלא כתיב ונינוה נחרבת רק ונינוה נהפכת יונה ג, שמקודם זה לא היה זה המאמר סובל רק זה הפירוש שתתהפך ותחרב, ואח"ז נשתנה הפירוש שתתהפך לטובה. וכן באברהם, שנאמר לו להעלות את בנו לעולה, ומתחלה היה הפירוש לפי תפיסת האדם לשחטו עולה כליל לה' כדין כל העולות, ואח"כ נשתנה הפירוש שהכונה היה רק להעלהו ולא לשחטו אסקיתיה אחתיה וכמש"נ בפ' וירא אות נג. נמצא לפי זה, שאף אם יהיה לאדם מאמר מפורש מהשי"ת שיבטיחו על איזה דבר, מכל מקום לא יוכל לסמוך ע"ז, מפני שיכול להשתנות פירוש ההבטחה היפך מכפי תפיסת האדם במאמר הזה. ולכן גם אבינו יעקב ע"ה נתיירא, אף שהיה לו הבטחה מפורשת מהשי"ת לשמרו בכל אשר ילך ולהיטיב עמו, אכן מאחר שראה לעצמו שני מחנות, נתיירא פן החזיק בהטובה יותר מכפי שנמצא בה רצון השי"ת ולכסא הוות יחשב, ואזי יוציא השי"ת את אורו ורצונו מזו הטובה ויוכל להשתנות פירוש ההבטחה שהיה לו. וזהו שאמר, קטנתי מכל החסדים וגו', שלא יעלה על דעת אדם שיראת יעקב היה שמא פרע לו הקב"ה שכרו ולא תזכרנה עוד כל צדקותיו אשר עשה, כי איך נאמר זאת על השי"ת, כמו שהוא אין סוף ואין תכלית, כן אין סוף למתן שכרו ולא ינכה לאדם מזכיותיו כלל. ומה שאמרו בש"ס שבת לב: שאם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו הוא רק מצד האדם, שאם יבטח על זכותו שיעשה לו נס אזי ינכו לו מזכיותיו. אכן יראת יעקב היה, אחר שראה לעצמו שני מחנות, פן החזיק בהטובה יותר מכפי רצון השי"ת. ואף שנתיירא, מכל מקום היה בו גם תקיפות בלב, שהרגיש בעומק לבו בטוחות בהשי"ת, אכן שלא פירש בשפתיו תקיפתו זאת רק הרהר בלבו והרהור לא עביד מידי, וכמו בשבת שדבור אסור, מכל מקום הרהור מותר משום דלא עביד מידי כדאיתא בזוה"ק אמור קה.. וזהו דאיתא בזוה"ק וישלח קסט. ואתה אמרת היטב איטיב עמך, שהוא כנגד הכתוב יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך, שזה המאמר היה רק בהגיונא דלבא, שכל התפלה פירש באר היטב במוצא השפתים, וזה המאמר, שמרמז על בטחון ותקיפות, הרהר רק בהגיונא דלבא:

1 ספר הזהר פתח ↗

בראשית כ״ז:א׳ וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדוֹל, דְּאִתְכְּלַּל מִסִּטְרֵיהּ דְּדִינָא קַשְׁיָא שם וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא זָקַנְתִּי לא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי. רִבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח וְאָמַר, תהילים פ״ד:ו׳ אַשְׁרֵי אָדָם עוֹז לוֹ בָךְ וְגו', זַכָּאָה בַּר נָשׁ דְּאִתְתַּקַּף בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְיַשְׁוֵי תוֹקְפֵיהּ בֵּיהּ.

2 שבת פתח ↗

וְנִמְסְרוּ לְעַמֵּי הָאָרֶץ. תַּנְיָא רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: בַּעֲוֹן נְדָרִים מֵתָה אִשָּׁה שֶׁל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִם אֵין לְךָ לְשַׁלֵּם לָמָּה יִקַּח מִשְׁכָּבְךָ מִתַּחְתֶּיךָ״. רַבִּי אוֹמֵר: בַּעֲוֹן נְדָרִים בָּנִים מֵתִים כְּשֶׁהֵן קְטַנִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ וְאַל תֹּאמַר לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ כִּי שְׁגָגָה הִיא לָמָּה יִקְצוֹף הָאֱלֹהִים עַל קוֹלֶךָ וְחִבֵּל אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ״. אֵיזֶה הֵן מַעֲשֵׂה יָדָיו שֶׁל אָדָם? הֱוֵי אוֹמֵר בָּנָיו וּבְנוֹתָיו שֶׁל אָדָם. תָּנוּ רַבָּנַן: בַּעֲוֹן נְדָרִים בָּנִים מֵתִים, דִּבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר: בַּעֲוֹן בִּיטּוּל תּוֹרָה. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר בַּעֲוֹן נְדָרִים — כְּדַאֲמַרַן, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר בַּעֲוֹן בִּיטּוּל תּוֹרָה מַאי קְרָאָה? דִּכְתִיב: ״לַשָּׁוְא הִכֵּיתִי אֶת בְּנֵיכֶם מוּסָר לֹא לָקָחוּ״. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: לְמַאן דְּאָמַר בַּעֲוֹן נְדָרִים נָמֵי מֵהָכָא: ״לַשָּׁוְא הִכֵּיתִי אֶת בְּנֵיכֶם״ — עַל עִסְקֵי שָׁוְא. מִכְּדֵי רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא הַיְינוּ רַבִּי, וְרַבִּי בַּעֲוֹן נְדָרִים קָאָמַר?! בָּתַר דְּשַׁמְעַהּ מֵרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. פְּלִיגִי בַּהּ רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא וְרַבִּי יוֹסֵי, חַד אָמַר בַּעֲוֹן מְזוּזָה. וְחַד אָמַר בַּעֲוֹן בִּיטּוּל תּוֹרָה. לְמַאן דְּאָמַר בַּעֲוֹן מְזוּזָה, מִקְרָא נִדְרָשׁ לְפָנָיו וְלֹא לִפְנֵי פָנָיו. וּלְמַאן דְּאָמַר בַּעֲוֹן בִּיטּוּל תּוֹרָה, מִקְרָא נִדְרָשׁ לְפָנָיו וְלִפְנֵי פָנָיו. פְּלִיגִי בַּהּ רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה. חַד אָמַר בַּעֲוֹן מְזוּזָה, וְחַד אָמַר בַּעֲוֹן צִיצִית. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר בַּעֲוֹן מְזוּזָה, דִּכְתִיב: ״וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ״, וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ: ״לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם״. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר בַּעֲוֹן צִיצִית מַאי טַעְמָא? אָמַר רַב כָּהֲנָא, וְאִיתֵּימָא שֵׁילָא מָרִי, דִּכְתִיב: ״גַּם בִּכְנָפַיִךְ נִמְצְאוּ דַּם נַפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים נְקִיִּים״. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: לְמַאן דְּאָמַר בַּעֲוֹן מְזוּזָה נָמֵי מֵהָכָא, דִּכְתִיב: ״לֹא בַּמַּחְתֶּרֶת מְצָאתִים״ — שֶׁעָשׂוּ פְּתָחִים כְּמַחְתֶּרֶת. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: כׇּל הַזָּהִיר בְּצִיצִית זוֹכֶה וּמְשַׁמְּשִׁין לוֹ שְׁנֵי אֲלָפִים וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת עֲבָדִים. שֶׁנֶּאֱמַר: ״כֹּה אָמַר ה׳ צְבָאוֹת בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשׁוֹנוֹת הַגּוֹיִם וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר נֵלְכָה עִמָּכֶם וְגוֹ׳״. סִימָן: שְׂנֹא חַלָּה תְּרוּמָה נִגְזֶלֶת דִּינָא שְׁבוּעָה שִׁיפּוּכְתָּא גִּילּוּיָא וְנִבְלוּתָא. תַּנְיָא, רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: בַּעֲוֹן שִׂנְאַת חִנָּם מְרִיבָה רָבָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם, וְאִשְׁתּוֹ מַפֶּלֶת נְפָלִים, וּבָנָיו וּבְנוֹתָיו שֶׁל אָדָם מֵתִים כְּשֶׁהֵן קְטַנִּים. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בַּעֲוֹן חַלָּה אֵין בְּרָכָה בַּמְכוּנָּס, וּמְאֵרָה מִשְׁתַּלַּחַת בַּשְּׁעָרִים, וְזוֹרְעִין זְרָעִים וַאֲחֵרִים אוֹכְלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹּאת לָכֶם וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה אֶת הַשַּׁחֶפֶת וְאֶת הַקַּדַּחַת מְכַלּוֹת עֵינַיִם וּמְדִיבוֹת נָפֶשׁ וּזְרַעְתֶּם לָרִיק זַרְעֲכֶם וַאֲכָלֻהוּ אוֹיְבֵיכֶם״. אַל תִּקְרֵי ״בֶּהָלָה״ אֶלָּא ״בַּחַלָּה״. וְאִם נוֹתְנִין — מִתְבָּרְכִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְרֵאשִׁית עֲרִיסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ״. בַּעֲוֹן בִּיטּוּל תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת שָׁמַיִם נֶעֱצָרִין מִלְּהוֹרִיד טַל וּמָטָר, וְהַיּוֹקֶר הֹוֶה, וְהַשָּׂכָר אָבֵד, וּבְנֵי אָדָם רָצִין אַחַר פַּרְנָסָתָן וְאֵין מַגִּיעִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״צִיָּה גַם חוֹם יִגְזְלוּ מֵימֵי שֶׁלֶג שְׁאוֹל חָטָאוּ״. מַאי מַשְׁמַע? תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: בִּשְׁבִיל דְּבָרִים שֶׁצִּוִּיתִי אֶתְכֶם בִּימוֹת הַחַמָּה וְלֹא עֲשִׂיתֶם, יִגָּזְלוּ מִכֶּם מֵימֵי שֶׁלֶג בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים. וְאִם נוֹתְנִין — מִתְבָּרְכִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הָבִיאוּ אֶת כׇּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר ה׳ צְבָאוֹת אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרוּבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקוֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי״. מַאי ״עַד בְּלִי דָי״? אָמַר רָמֵי בַּר רַב חָמָא אָמַר רַב: עַד שֶׁיִּבְלוּ שִׂפְתוֹתֵיכֶם מִלּוֹמַר ״דָּי״. בַּעֲוֹן גֵּזֶל הַגּוֹבַאי עוֹלֶה, וְהָרָעָב הוֹוֶה, וּבְנֵי אָדָם אוֹכְלִים בְּשַׂר בְּנֵיהֶן וּבְנוֹתֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שִׁמְעוּ הַדָּבָר הַזֶּה פָּרוֹת הַבָּשָׁן אֲשֶׁר בְּהַר שׁוֹמְרוֹן הָעוֹשְׁקוֹת דַּלִּים הָרוֹצְצוֹת אֶבְיוֹנִים״. אָמַר רָבָא: כְּגוֹן הָנֵי נְשֵׁי דְמָחוֹזָא

« בית יעקב על התורה Vayishlach 19 בית יעקב על התורה Vayishlach 21 »